מישהו שאיבד את אמו מתאר: "הלכתי לסופר ורציתי לקחת את הגבינה שהיא תמיד קנתה – ופתאום בכיתי באמצע המדף." אחרת מספרת: "שמעתי שיר שהיה לו בטלפון ולא יכולתי לנשום."
דברים שלא היית מצפה שיפגעו – ריח, צליל, מקום, פרסומת, מנה, מילה – יכולים פתאום להביא גל בלתי צפוי. זה לא אות שמשהו לא בסדר בריפוי שלך. זה אות שהאהבה הייתה עמוקה, שהזיכרונות חיים.
בסוף, הדברים שמדליקים אותנו הם עדות לכמה אכפת לנו. כל "טריגר" הוא רגע שבו עולה זיכרון אמיתי.
כמה עצות לרגעים האלה: - תן לגל לעבור, אל תנסה לדחוק אותו - אם אתה בציבור, מותר לצאת לרגע - נסה לאפשר לעצמך להרגיש את מה שעולה ואז לחזור - אל תרגיש אשם על כך שפגשת טריגר
עם הזמן, הטריגרים לפעמים הופכים לרגעי געגוע ולא רק לכאב. לרגעים שבהם הם "מבקרים" אותך.