לא כל אבל דומה לאחר. אבל על מי שמת מסרטן נושא עמו מאפיינים ייחודיים שהופכים אותו למורכב במיוחד.
נצפית: כשמישהו מת בתאונה, האובדן פתאומי. כשמישהו מת מסרטן, לרוב ראית אותו/אותה הולכים ונחלשים. ראית מה המחלה עשתה. נשאת את הסבל הזה יחד. וכעת אתה נושא גם את ה"תמונות" שנצרבו בזיכרון.
אבל משולב בתקווה: לאורך הדרך, היו תקופות של תקווה – טיפול שנראה עובד, תוצאות טובות. ואז הצניחה. ואז שוב תקווה. אבל שנבנה ונהרס שוב ושוב יכול להשאיר מאחור מורכבות שקשה לעבד.
אבל מוקדם: חלק מהאבל על מי שמת מסרטן מתחיל עוד לפני הפטירה. ולפעמים אנשים מרגישים "אשמים" על כך שהם כבר אבלו לפני שהסתיים הכל.
שחרור ואשמה: יש מקרים שבהם מותו/מותה מלווה בתחושת הקלה – כי הסבל נגמר. ואז מגיעה האשמה. אבל הקלה על סוף הסבל אינה אות שאהבת פחות. היא אנושיות.
כל אחד מהמאפיינים האלה מגיע לעיבוד – אידיאלית עם תמיכה מקצועית שמבינה את הייחוד של אבל על סרטן.