לספר לילדים שלך שאתה חולה בסרטן הוא אחד הדברים הקשים ביותר שהורה יכול לעשות. הרצון הטבעי הוא להגן עליהם. אבל ילדים, גם קטנים, מרגישים ששינוי קרה גם אם לא אומרים להם. וחוסר הידיעה לפעמים מפחיד יותר מהאמת.
ספר להם בהתאם לגיל שלהם. לילדים קטנים: "אמא/אבא חולה במחלה שנקראת סרטן. הרופאים עוזרים. לפעמים אמא/אבא ירגיש עייף ולא יוכל לשחק, אבל אנחנו כאן ואוהבים אתכם." לילדים גדולים יותר אפשר להיות מדויקים יותר לגבי סוג הסרטן, הטיפולים הצפויים, ומה ישתנה בחיי היומיום.
ודא שהם מרגישים שמותר לשאול שאלות – וגם שמותר לא לשאול. חלק מהילדים ישאלו הרבה מיד. אחרים ישתקו ויחזרו עם שאלות שבועות לאחר מכן. שניהם בסדר.
שמור על שגרה ככל שניתן. שגרה עוזרת לילדים להרגיש בטוחים בתקופה של אי-ודאות. בית הספר, ארוחות, זמן מסך, שנת לילה – כמה שיותר ממה שהיה נורמלי, שיהיה נורמלי.
הכן את המורה שלהם. תן לדמויות בחיי הילדים לדעת כדי שיוכלו לשים עליהם עין חמה ולהגיב בהבנה לשינויים התנהגותיים.
ואם אתה מרגיש שאתה לא מצליח לנהל את השיחה לבד – יש פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שמתמחים בדיוק בזה.